איך להיות יותר נוכח עם הילדים שלך

אף אחד לא מתעלם במכוון מהילדים שלו,

החיים זה עיסוק אחד גדול

ושלא לדבר על מתישים.

אנחנו מתפקדים על טייס אוטומטי

(ארוחות, שיעורי בית, חוגים, עבודות בית..)

ומחמיצים

את רצון הילדים להשמיע,

את בקשתם שנבין,

את סבלותינו להקשיב.

נשמע מוכר?

להיות נוכח עם הילדים זה חשוב.(לא אוטומטית)

כי

הילדים רוצים לדעת שאתם "בסיס בטוח" בשבילם.

הם יכולים לצאת "לחקור את העולם"

והם יודעים שהם יכולים לחזור אליכם ולהרגיש בטוחים.

זה לא משנה אם הם בונים בלגו ברצפת הסלון או יוצאים לטייל בשביל ישראל,

הדבר החשוב הוא שאתם מקשיבים להם.

בכל הניסויים שעשו עם תינוקות (מאות ניסויים) הגיעו למסקנה שלאחר 3 דקות של ניסיון התינוק לאינטראקציה

ללא תגובה של ההורים יש נסיגה של הילד מההורה וזה פוגע בהתפתחות תקינה של הילד.

בדיוק כפי שילדים צריכים לדעת שאתם הבסיס הבטוח שלהם,

הם גם צריכים להרגיש שאתם מכבדים את השאיפה שלהם לעצמאות.

מחקר הראה כי אמהות שתמכו בצרכים ההולכים וגדלים של ילדיהן לאוטונומיה,

נראו באור חיובי יותר על ידי ילדיהן, כבר בכיתה ה '.

ההמלצה של הפסיכולוג אריק אריקסון היא לטפח תחושה של אוטונומיה כבר בשנות החיים השנייה והשלישית.

בחוויות של עצמאות הילדים לומדים ויסות המחשבות שלהם, רגשות, והתנהגות, כולם בהשגחה של הוריהם.

זה עוזר לקדם את כישורי החיים הדרושים כאשר אנו ההורים לא בסביבה.

הוא מאפשר לילדים לבחון את עצמם ואת מגבלותיהם ב"עולם האמיתי ",

ולגלות את המוטיבציה הפנימית שלהם.

אז מה זה אומר להיות הורה הווה?

להיות הורה הנוכחי דורש יותר מאשר רק 'להיות' שם עם הילדים שלך.

אמנם לא כל אחד מאיתנו יש את אותו מספר שעות פיזית להיות עם הילדים כל יום,

ויחד עם זאת לכולנו יש את הבחירה לגבי איך אנחנו מבלים את הזמן שיש לנו אתם.

בואו נודה בזה, ההורות יכולה להרגיש כמו חוויה רגשית, מפחידה וסוריאליסטית.

לא משנה מה הגילאים של הילדים שלכם! וזה הולך מהר!

אתם זוכרים את הצפייה שהילד התהפך, ישב, יעשה צעד ראשון?

כמה פעמים ראית את הילד שלך מכבה נר בעוגת יום הולדת?

ואת הביקור הראשון של פיית השיניים?

ואת הארוחה במסעדה שהילד קיבל רישיון נהיגה?

 

הורות זה ניסוי חברתי שאתה מנהל במשך 18 שנים ורואה בסוף מה יצא.

בואו לעשות חשבון נפש לפני שיהיה "מאוחר" מדי.

"עוד מעט זה לא יהיה"

יום אחד לא יהיו סלים של כביסה שופעת בגדים, בגדי ספורט או מדים,

יום אחד לא יהיו ערימות של כלים בכיור,

יום אחד לא יהיו בגדים על הרצפה,

יום אחד לא יהיו חדרים מבולגנים,

יום אחד לא יהיה את הפרצוף החמוץ על מה שהכנת לארוחת הצהרים,

יום אחד לא יהיו קריאות לפני השינה, עוד סיפור, אני רוצה כוס מים, עוד חיבוק,

יום אחד לא יהיו האין סוף שאלות של "נחש מה?"

יום אחד הם לא יבקשו שנראה מה הם עושים, ולא יבקשו אישור למה שהם עושים.

"עוד מעט זה לא יהיה"

אנחנו יודעים שזה לא ימשך לנצח,

ואנחנו שואפים ומקווים שיהיה להם ביטחון לעשות את רוב הדברים בלעדינו.

ואם חיכינו ליותר זמן עם בן הזוג,

ואם חיכינו ליותר זמן לעצמינו,

אנחנו נתגעגע כל כך לרגעים האלו.

 

אז בפעם הבאה שנרגיש מותשים, עצבניים, חסרי סבלנות

נעצור לרגע קט.

עוד מעט זה לא יהיה,

אנחנו נפספס את זה בגדול

אנחנו נפספס מישהו שצריך אותנו כל הזמן,

אנחנו נחמיץ את ההזדמנות להיות

ולעזור כשמבקשים עזרה מאיתנו מאה פעם ביום עבור דברים קטנים וגדולים

 

אם קצת קשה, הצטרפו לקבוצת תמיכה ועזרה בפיסבוק "העולם הרגשי של הילדים"