העדר יכולת המשחק אצל ילדים, ומה עושים ?

 

השימוש במשחק אצל ילדים היא פונקציה הכרחית להתפתחות תקינה.

השימוש במשחק הוא לא רק שימוש בדמיון אלא שימוש בדמיון כגשר דו כיווני בין העולם הפנימי לעולם החיצוני (ווניקוט).

יכולתו של הילד לשחק ב'כאילו'  נותנת תנופה לבניית הפנמות, הזדהויות ופתרון קונפליקטים העוזר בהתפתחות זהות עצמית ואינדיבידואציה.

במצבי לחץ נפשי מתמשך , הילד מפסיק לשחק. העולם החיצוני של הילד שנחשב היה בטוח ואפשר את היכולת לשחק ב'כאילו'

לחוות ולהתמודד עם פחדים, משאלות, שוב אינו בטוח.

קיימות שתי צורות להעדר יכולת המשחק:

השתקת עולם המציאות ומשחק בדמיון עשיר ומגוון, אין כלל תיווך בין הדמיון למציאות, אלא הימנעות מהמציאות.

הילד משתמש בדמיון כמפלט ונכנס לבועה כהגנה מהמציאות הקשה.

השתקת העולם הדמיוני. לילד אין סיפור פנימי ובטיפול הדמות המצוירת לא חושבת ולא מרגישה,

החיות והחיילים הם מפלסטיק. צורת התייחסות של הילד לחומרי משחק הם בלי תווך בין דמיון למציאות אלא בריחה מהעולם הפנימי.

הביטויים להעדר יכולת משחק הם חזרתיות, מונוטוניות וסטטיות.

טקס החוזר על עצמו ללא שינוי והמשחק לא מתפתח (כמו סידור הבובות בסדר מסוים).

לעזור לילדים ללמוד לשחק פירושו לעזור להם לפתח כלים שבעזרתם הם יוכלו לתת מובן

ולמצוא משמעות לחוויותיהם, לעשות סימבוליזציה ולדמיין (סלייד).

יש להגביל את הטקסיות שחוזרת על עצמה ולהציע לפתח את המשחק או משחק בחומרים אחרים.

ללמד את הילד לספר סיפור באמצעות המשחק, לתת שם לדמויות ולשאול מה הם עושים ולמה.

בדרך זו סיפורים מתחילים להופיע והדמויות מקבלות רגשות. הילד משחק את חוויותיו והן מקבלות צורה ומילים

והן הופכות לבעלות משמעות גם מבלי לפרשן. כאשר הילד מבטא חוויות ורגשות באמצעות משחק הוא יוצר מבנה.

הילד מקבל שליטה על "הבימה" ומעצב אותה.

כשילד יכול לספר סיפור, רגשות מתחילות להופיע. התהליך של מתן שמות לרגשות הוא צעד ראשון בהבחנה בין מצבים רגשיים.

כאשר פוגשים ילדים שאין להם יכולת לשחק ולספר תמות פשוטות ביותר ברמה ראשונית, אנו יכולים להסיק לא רק לגבי העדר התפתחות רגשית,

אלא גם שהיה כישלון חמור ביכולת הסביבה ליצור מה שנקרא סביבה מחזיקה. ילדים אלו צריכים להיאבק לגלות את עצמם לבד (סלייד).

חשוב לעזור לילד למצוא דרכים ולהביא משמעויות בדרכי משחק עשירות ומגבשות. ככול שהילד פחות מסוגל לשחק,

כך זה הכרחי יותר לעזור לו למצוא דרכים לשחק על ידי עזרה ביצירת סיפורים, יציקת רגשות לתוכם ושיתוף אחר בהם.